|
|||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
מבוא העבודה ביירון קטלין ריד הפכה להיות מדוכאת באופן חמור בשנות השלושים לחייה. במשך תקופה של עשר שנים דיכאונה העמיק וקייטי (כפי שהיא נקראת) בילתה כמעט שנתיים כשהיא יכולה לעזוב את מיטתה לעיתים רחוקות בלבד, בעודה חושבת על התאבדות באופן כפייתי. ואז בוקר אחד, ממעמקי הייאוש היא חוותה הארה משנה-חיים. קייטי ראתה שכשהיא מאמינה שמשהו צריך להיות שונה מכפי שהוא ( "בעלי צריך לאהוב אותי יותר", "ילדי צריכים להעריך אותי") היא סבלה, וכשהיא לא האמינה במחשבות האלו היא חשה שלווה. היא הבינה שמה שגרם לדיכאון שלה לא היה העולם סביבה, אלא מה שהיא האמינה לגבי העולם סביבה. בהבזק של תובנה קייטי ראתה שניסיוננו למצוא אושר היה הפוך – במקום לנסות לשנות את העולם ללא תקווה להתאים למחשבותינו לגבי איך הוא אמור להיות, אנו יכולים להטיל ספק במחשבות אלו, ובפגישת המציאות כפי שהיא לחוות חופש ואושר שלא יתוארו. |
מאפשרים |
||||||